כשבונים מותג, יש קונפליקט כזה
האם צריך להשקיע סקר עמוק ומייגע
פילוח נתונים מקיף,
או להסתמך על תחושות הבטן ופשוט – לעצב בספונטני…?
ותופעה מעניינת שאני רואה הרבה
שדווקא אלו שמילאו ספרים עבי-כרס בנתונים מהשטח
(טוב לא ספרים… התכוונתי מצגות עם 86 עמודים…)
המסקנה אליהם הגיעו בסופה של פרזנטציה
לפעמים כל כך פשוטה
שאני שואלת את עצמי, בשביל מה עבדתם קשה כל-כך ?
דוגמה?
סקרים, פילוח נתונים, מגזרים, גילאים, סגנון חיים, מתחרים
מחולק לאחוזים, תרשימים וטבלאות
ובסוף? המסקנה שבחנות הצעצועים הזו יש מבחר ענק.
נו!
גם ילד בן 5 ידע לומר את זה….
ואפילו בלי לפזול על המחשבון…
אז מה אני באה לומר? שלא צריך אסטרטגיה?
ממש לא.
אני באה לומר
שבטח, כשמדובר בעסקים גדולים כמו תנובה או קוקה-קולה – שישקיעו, למה לא..
(וגם יגיעו לתובנות מעמיקות יותר, אולי…)
אבל כשמדובר בחנות צעצועים בבני-ברק או בצפת
במטפלת רגשית באלעד
או באדריכלית שעובדת מהבית באשדוד
צריך פתרונות אחרים – נגישים, משמעותיים ובעיקר מדוייקים.
מסכימה עם זה?
